החלטה ופסק-דין בתיק ב"ש 1115/12

הנשיא אל"ם א' משניות:

ראשיתו של ערעור זה במסמך שהוגש לפני ימים אחדים לבית משפט זה, וכותרתו: "בקשה דחופה להארכת מועד תשלום הקנס המקורי", ובו בקשה של בא כוחו של המערער, לדחות את מועד תשלום הקנס, שנקבע בפסק הדין של בימ"ש קמא. המערער הורשע בשורה של עבירות חמורות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, ובימ"ש קמא אף כיבד הסדר בין הצדדים שהוצג בפניו, וגזר על המערער 9 וחצי שנים של מאסר בפועל, 40 חודשי מאסר על תנאי, וכן קנס בסך 2,000 ש"ח, או חודשיים מאסר תמורתו. עוד נאמר בגזר הדין כי "הקנס ישולם עד ליום 24/03/06, ויהווה תנאי לשחרורו". דא עקא, המערער שילם את הקנס באיחור של למעלה מארבע שנים ומחצה, ביום 03/10/11, ומכאן בקשתו להאריך את מועד תשלום הקנס עד למועד התשלום בפועל .

למרות שהכותרת מכתירה את המסמך בתואר "בקשה", מדובר למעשה בערעור על גזר הדין. לפי סעיף 47(א)(2) לצו בדבר הוראות ביטחון, התש"ל - 1970, שהיה בתוקף בעת מתן גזר הדין ובעת תשלום הקנס, "קנס שהוטל ישולם מיד, אך רשאי בית המשפט לצוות שהקנס ישולם תוך תקופה שקבע ובתנאים שקבע ". סעיף קטן 3 קובע כי קנס שלא שולם במועד, תתווסף עליו תוספת פיגורים, בשיעור שקבוע בחוק. במאמר מוסגר אציין כי כיום, ההוראות הללו מעוגנות בסעיפים 173 ו-174 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע- 2009 (להלן: הצו), שנכנס לתוקפו ביום 02/05/09, והחליף את הצו הקודם. יוצא אפוא כי בימ"ש קמא פעל במסגרת סמכותו כאשר קבע מועד לתשלום הקנס, וכי אם לא תתקבל "הבקשה להארכת מועד", יחויב המערער בתשלום דמי פיגורים בשיעור גבוה מאוד, אף ששילם זה מכבר את קרן הקנס. הבקשה לדחיית מועד, היא למעשה ערעור על אחד מרכיבי הענישה בגזר הדין, ומאחר ומדובר בתיק שנגזר בו בין היתר עונש מאסר של מעל 5 שנים, הערעור צריך להידון בפני מותב תלתא, כאמור בסעיף 19 לצו.

לעצם העניין, התביעה בהגינותה הותירה את הנושא לשיקול דעת בית המשפט, ויפה נהגה. ככלל, אני סבור שכאשר נגזר עונש קנס על מי שנדון גם למאסר בפועל, מוטב להסתפק בהצמדת מועד תשלום הקנס למועד סיום ריצוי העונש, תוך התניית השחרור מהכלא בתשלום הקנס, ולא לקבוע מועד מוקדם יותר לתשלום הקנס. כך גם נהוג ברוב פסקי הדין שכוללים גם תשלום קנס, ולכן מצאתי ממש בהסבר של הסנגור, כי מרשו טעה לחשוב כי ניתן לשלם את הקנס עד למועד סיום עונש המאסר בפועל.

בכל אופן, בנסיבות העניין, מאחר והמערער לא ניסה להתחמק מתשלום הקנס, אלא שילם אותו במלואו, אני  סבור כי ראוי לנהוג עמו לפנים משורת הדין. לכן, נעתרתי לבקשתו להאריך את המועד להגשת הערעור, ולכן גם אני מציע לחברי לקבל את הערעור, ולקבוע כי המועד לתשלום הקנס יהיה עד למועד שחרורו של המערער מהכלא, ויהווה תנאי לשחרור. אין שינוי ביתר רכיבי הענישה.     

המשנה לנשיא אל"ם נ' בנישו:

אני מסכים.

השופט סא"ל צ' לקח:

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של הנשיא אל"ם א' משניות.

ניתן היום, 12 בפברואר 2012, י"ט בשבט התשע"ב בלשכה. המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים, וכן לקצין האסירים בביס"ר אשל.

___________________              __________________            ___________________

שופט                                            אב"ד                                                         שופט